החלטה בתיק ת"א 41058-03-11

לפני בקשת הנתבע להעברת הדיון בתובענה הנדונה לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט לענייני משפחה.

1.         רקע וטענות הצדדים

(א)  ביום 9.10.09 הביא הנתבע, י. (להלן: " הנתבע"), למותה של אימו המנוחה א.מ. ז"ל (להלן: " המנוחה"), לאחר שדקר אותה 66 פעמים בסכין. לאחר שעזב הנתבע את בית המנוחה, פנה לעבר בית אחיו, י. א., הוא התובע מס' 1 (להלן: " התובע"), במטרה להביא גם למותו של התובע.

(ב)    לאחר שפתח לו התובע את דלת ביתו, התפרץ הנתבע פנימה כשהוא הודף את הדלת ובידו הסכין והחל דוקר את התובע בצווארו ובפניו. התובע נאבק בנתבע ובשלב מסוים הצליח לחלץ את הסכין מידיו של הנתבע, והנתבע נמלט מבית התובע כשהוא מותיר אותו פצוע ומדמם.

(ג)     נגד הנתבע הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח וניסיון לרצח. הנתבע הודה בביצוע מעשי העבירה, ועל פי החלטת בית המשפט נערכה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. לבסוף קבע בית המשפט, כי הנתבע ביצע אמנם את מעשי העבירה, אך הורה על הפסקת ההליכים נגדו בשל היעדר אחריותו לביצוע המעשים מחמת מחלת נפש. בנוסף, הורה בית המשפט על אשפוזו של הנתבע בבית חולים פסיכיאטרי (ראו: תפ"ח 16779-10-09 - נספח ג' לכתב התביעה).

(ד)    טרם הגשת תובענה זו, הגיש התובע בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא בקשה למתן צו ירושה (תיק ת"ע 42914-11-10). בבקשה עתר התובע כי בית המשפט יורה שהוא היורש היחיד של המנוחה. הנתבע הגיש התנגדות לבקשה וטען, כי הוא זכאי לרשת את המנוחה מאחר שלא הורשע בפסק דין מרשיע ברצח. ההליך האמור עדיין תלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה.

(ה)   ביום 22.3.11, הגיש התובע את התובענה הנדונה לפיצוי בגין נזקי הגוף שגרם הנתבע לעיזבון  המנוחה. לטענת התובעים, גם לגישת הנתבע זכאי התובע למחצית מהעיזבון ולכן הוא זכאי לתבוע לפחות 50% מנזקי העיזבון עוד בטרם ייתן בית המשפט לענייני משפחה החלטתו לגבי ירושת המנוחה (סעיף 36 לכתב התביעה).

(ו)     ביום 27.6.11, הגיש הנתבע כתב הגנתו, ובו טען, בין היתר, כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה, מאחר שמדובר בתובענה בין בני משפחה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. בנוסף, נטען בכתב ההגנה כי יש להעביר התובענה לבית המשפט לענייני משפחה אף בשל העדר יריבות, שכן בשלב זה לא ניתן עדיין צו ירושה של המנוחה.

(ז)     ביום 10.7.11, הגישו התובעים כתב תשובה. בכתב התשובה טענו כי הסמכות העניינית במקרה דנן מוקנית דווקא לבית המשפט המחוזי, משום שעילת התביעה לא נעוצה או קשורה בסכסוך בתוך המשפחה או בסכסוך בכלל, כי אם במחלת הנפש של הנתבע. בנוסף, הוסיפו כי בית המשפט לענייני משפחה לא מצויד בידע, בכלים ובניסיון לדון בתביעות נזיקין דוגמת זו. שיקולים נוספים שהעלו התובעים להשארת התביעה לפני מותב זה הם הערכאה המבררת- בית משפט שלום לעומת בית המשפט המחוזי, קביעת האגרה החלה וסדרי הדין והראיות החלים.

2.         דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה נקבעה בסעיפים 1 ו- 3 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995 (להלן :" החוק").

סעיף 3 (א) לחוק קובע כי: " עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה."

סעיף 1 (2) לחוק מגדיר הדיבר " עניני משפחה" כאמור, ולרבות: " תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא." לעניין סעיף זה מוגדר " בן משפחתו", בין היתר, כ- " ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו" וכן כ- " אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו".

קרי, על מנת שלבית המשפט לענייני משפחה תהא סמכות לדון בתובענה מכוח סעיף 1(2) לחוק, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי מדובר בתובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בני משפחתו והשני, עילתה של התובענה סכסוך בתוך המשפחה.

בפסק הדין המנחה בסוגיה זו - עניין רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4)337, 344 (2000) (להלן: " פרשת חבס"), קבע בית המשפט העליון, כי לשם הכרעה בשאלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה, יש לבחון שניים אלו: אם הצדדים הם בני משפחה בהתאם ללשון החוק. כמו כן יש לבחון אם הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. וכך נקבע שם:

" נראה לי כי אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה. גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה".

בעניין ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 308 - 309 (2002) (להלן: " פרשת חיים") קבע בית המשפט העליון כך:

" סיווגו של ענין כמצוי בסמכות בית משפט רגיל או בית משפט לעניני משפחה לעיתים אינו קל. עניינים שאינם נוגעים למעמד אישי במובהק, משלבים בתוכם, על פי רוב, יסודות של מחלוקת אזרחית ושל סכסוך משפחתי אלה באלה. נדרש, איפוא, להכריע, מה מביניהם הוא היסוד הדומיננטי ובהתאם לקביעה זו ישוייך ענין לערכאה זו או האחרת. במסגרת בחינה זו יישקל אופיו של הסכסוך המשפחתי, בין היתר, מבחינת הצורך כי ערכאה מיוחדת, המצויידת במנגנון מקצועי מיוחד, תדון בו, או כענין שעיקרו אזרחי, שערכאה בעלת סמכות רגילה ערוכה לפסוק בו.